כשהילדים שלי היו קטנים, אהבתי להסתכל עליהם והיו מגיעות אלי כל כך הרבה תובנות רק מתהליך ההתבוננות.

פעם אחת ישבתי בדממה ליד השולחן ועקבתי אחרי הפעולות של בני כשהיה קטן בגיל שנה וכמה חודשים.
הוא עוד לא הלך כל כך טוב, היציבות שלו לא הייתה מלאה והיה ממש בשלבים ראשונים של דיבור, אומר חצאי מילים והברות.
כמעט כל פעולה היא עבורו חוויה חדשה, התנסות ראשונית.
אני זוכרת את עצמי מתבוננת בו ורואה איך הוא לומד לאט לאט לייצב את עצמו.
והכי מקסים ומרתק זה להתבונן בו כשנופל לו חפץ או שהוא נכשל בחלק מהפעולות, הוא לא מתייאש!
למרות הנפילות, למרות שלא מצליח בפעם הראשונה – הוא מנסה שוב ושוב ושוב עד שמצליח.
הוא חסר בושה, רגש הבושה בכלל עוד לא "נולד" אצלו, אין אצל פעוטות פחד מכישלון. הפחד הזה מתגלה אצלנו רק בהמשך הדרך.
אז איזה כיף לתינוקות וילדים קטנים שעוד לא חוששים מכשלון, שהפחד עוד לא מבצבץ החוצה.

לעומת זאת אנחנו, המבוגרים, ובפרט בעלי העסקים העצמאיים, אולי חלק בתחילת הדרך, עומדים מול השפע הזה של בחירות, של קבלת החלטות ובמעלה הדרך גם עושים טעויות. זה בלתי נמנע.
אנחנו כבר לא תינוקות, אצלנו יצר הבושה כבר מפותח, הפחד מכישלון קיים וכל נפילה שלנו נצרבת במוח ויוצרת עוד ועוד מחסומים.
ובנוגע לעסקים שנמצאים בתחילת דרכם העסקית – אם לרגע ינסו להיות דומים לאותם ילדים קטנים, לאותו תום, ויבינו שהם עכשיו בשלב למידה והקמת תשתית עסקית, יוכלו להתמודד ולצמוח טוב יותר.
אני מזמינה אתכן לאמץ נקודת מבט שאומרת כי כל טעות שאנו עושות, היא בעצם שכר לימוד שאפילו יכולה למנוע מאיתנו כישלון גדול יותר בעתיד.
החוכמה היא לזהות את הצעדים השגויים שלנו, לנתח אותם, לעשות שינוי והסתגלות באמצעות תהליך למידה מקיף, ולצמוח מעלה.
אסור לתת לכישלונות למנוע מאיתנו להגשים את החלום האישי ואת החזון העסקי.